כלל בסיסי הינו כי לאדם מוקנים החירות והחופש, בין היתר, לצאת את גבולות המדינה.
אך לעיתים יש צורך מיידי להגביל את הזכות הזאת, באופן יחסי, לדוגמא כאשר קיים חשש ממשי כי אב/בעל יצא מהארץ לצמיתות, ובעשותו כך יפר חובותיו כלפי אשתו/ילדיו.
למעשה מספר ערכאות שיפוטיות עשויות להידרש לבקשה למתן צו עיכוב יציאה מהארץ.
בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני יכולים להידרש לבקשה למתן צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד אב במסגרת תביעת מזונות אשה ו/או ילדים, כאשר הטעם להוצאת צו עיכוב היציאה מן הארץ הוא חשש כי היה ויצא הבעל/האב מהארץ לצמיתות לא ניתן יהיה להבטיח את גבית תשלומי המזונות.
בית הדין הרבני עשוי להידרש למתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגד בעל, שהיה ויצא מן הארץ לצמיתות יותיר את האשה עגונה ללא גט.
ערכאה נוספת שעשויה להידרש לבקשה למתן צו עיכוב יציאה מהארץ הינה לשכת ההוצאה לפועל, זאת כאשר מונחת בפניה החלטה של בית משפט לענייני משפחה או בית דין רבני בענין מזונות, והחשש הוא כי הבעל/האב יצא מהארץ לצמיתות ובמצב כזה החוב הפסוק של המזונות לא ניתן יהיה לגביה.
הערכאה השיפוטית בדרך כלל תוציא צו עיכוב יציאה מהארץ נגד החייב במעמד צד אחד, וכן תקבע דיון במעמד הצדדים.
במסגרת הדיון במעמד הצדדים יידרש החייב, בדרך כלל, להמציא ערבויות מבטיחות לחזרתו לארץ, היה ויעמוד על זכותו לצאת את הארץ. ערבויות כאלה יכולות להיות – עיקול נכס קנייני רב ערך.
לעיתים עצם הגשת בקשה למתן צו עיכוב יציאה מהארץ והוצאתו, מבטיחה סיום הסכסוך באופן מהיר, כמו בעל שמבקש לצאת מהארץ ועותר לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ, ומבין כי ללא מתן הגט לאשתו לא יבוטל הצו, והצדדים מתגרשים באופן מיידי.
בכל מקרה בתי המשפט או בתי הדין בבואם להחליט בבקשה למתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגד אדם, חייבים לשקול את הפגיעה בזכות התנועה של הבעל מול זכותה של האשה לחירותה, ולהכריע בהתאם לעובדות ונסיבות כל תיק.
