גישור משפטי – האם זה באמת חוסך זמן וכסף?

גישור משפטי הוא תהליך אלטרנטיבי לפתרון סכסוכים, שבו צדדים מסוכסכים נעזרים במגשר ניטרלי כדי להגיע להסכמה במקום להתדיין בבית המשפט. הליך זה הולך ונעשה נפוץ בשל יתרונותיו הרבים, ובהם הקטנת זמני הטיפול והוצאות הצדדים. במאמר זה אסביר מהו גישור משפטי, כיצד הוא מתבצע, אילו יתרונות (ובפרט חסכון בזמן ובכסף) יש לו על פני הליך משפטי רגיל, ומה קורה אם הגישור לא מצליח.

מהו גישור משפטי?

גישור משפטי הוא הליך ליישוב סכסוך בהסכמה, במהלכו נפגשים הצדדים עם מגשר מקצועי וניטרלי, שמסייע להם לגבש פתרון משותף מבלי שיש לו סמכות לכפות הכרעה. למעשה, החוק הישראלי מגדיר גישור כהליך בו המגשר "מביא את בעלי הדין לידי הסכמה ליישוב הסכסוך, מבלי שיש בידו סמכות להכריע בו" (סעיף 79ג לחוק בתי המשפט). מטרת הגישור היא לאפשר לצדדים לנהל משא ומתן ישיר, פתוח ובונה, ולהגיע בעצמם לפתרון המקובל על כולם – במקום לקבל פסק דין כפוי בבית משפט.

גישור משפטי מתאים למגוון סוגי סכסוכים, כמו למשל: 

• סכסוכי גירושין בתוך המשפחה
• מחלוקות עסקיות וחוזיות
• סכסוכי עבודה
• סכסוכי שכנים וקהילה
• תביעות ירושה ועניינים מסחריים

למעשה כמעט כל סכסוך אזרחי עשוי להיפתר בגישור, בתנאי ששני הצדדים מעוניינים בכך ומוכנים לפשרה. אם אחד הצדדים מתבצר בעמדתו ואינו מוכן להתגמש כלל, גישור לא יצלח ואז ההתדיינות בבית המשפט היא בלתי נמנעת. אולם במקרים רבים, הצדדים מעדיפים להתנסות תחילה בהליך הגישור מתוך תקווה לחסוך בזמן, בהוצאות ובעוגמת נפש, ולהגיע להסכם הדדי במקום להיכנס למאבק משפטי ממושך.

גישור כתהליך וולונטרי

גישור הוא הליך וולונטרי (רצוני) – הוא יתקיים רק אם שני הצדדים מסכימים לו. בתי המשפט מעודדים פנייה לגישור: לפי חוק בתי המשפט, השופט רשאי בהסכמת הצדדים להעביר תביעה לגישור, ובמקרים מסוימים הצדדים אף מחויבים לנסות גישור לפני המשך ההליך המשפטי (כמו שיפורט בהמשך לגבי סכסוכי משפחה). 

יחד עם זאת, איש מהצדדים אינו מחויב להסכים לגישור (מלבד פגישה ראשונית במקרים מיוחדים), ואם אחד מהם מסרב – לא ניתן לכפות עליו את התהליך. בנוסף, הצדדים חופשיים לבחור בכל מגשר שירצו, במקרה שהם לא מצליחים להסכים על זהות המגשר – בית המשפט יכול למנות מגשר מתוך רשימה מוסמכת שנקבעה בתקנות, אך לרוב הצדדים בוחרים ביחד מגשר פרטי המתאים לנושא הסכסוך.

מיהו המגשר?

המגשר עצמו הוא בדרך כלל אדם בעל הכשרה מקצועית בתחום הגישור, לעיתים קרובות עורך דין או מומחה בתחום הסכסוך, שעבר הסמכה מתאימה. חשוב לבחור במגשר מנוסה, ניטרלי ואמין שמחזיק בתעודה והמלצות, ומסוגל לרכוש את אמון שני הצדדים. 

תפקידו של המגשר אינו לשפוט או להכריע מי צודק, אלא לעזור לצדדים לתקשר בצורה יעילה, לזהות את האינטרסים והצרכים האמיתיים של כל אחד, ולמצוא פתרונות יצירתיים המגשרים על הפערים ביניהם. מגשר טוב יודע "לתרגם" בין הצדדים, להפריד בין עיקר לטפל, ולהוביל את הדיון לאזורי הסכמה משותפת שמכבדים את שני הצדדים.

איך מתנהל הליך גישור משפטי?

תהליך הגישור המשפטי מתאפיין בגמישות ובהיעדר פורמליות נוקשה. בשונה מהליך בבית משפט הכפוף לכללי פרוצדורה ודיני ראיות, הגישור הוא בלתי-פורמלי: הוא מתנהל באווירה מכבדת, ללא אולמות משפט ותלבושות רשמיות, ובקצב שמתאים לשני הצדדים.

בדרך כלל הצדדים פותחים את ההליך בחתימה על "הסכם השתתפות בגישור" – מסמך קצר שמגדיר את כללי היסוד (כגון חובת סודיות, ניטרליות המגשר, וכיוצא בזה). לאחר מכן מתחילים בסדרת פגישות בהנחיית המגשר.

פגישות נפרדות ומשותפות בגישור משפטי

את הגישור נהוג להתחיל בפגישה משותפת ראשונה שבה כל הצדדים והמגשר נוכחים. המגשר מסביר את מטרות ההליך וכלליו, וכל צד מוזמן להציג בקצרה את עמדתו לגבי הסכסוך ומה היה רוצה להשיג. לאחר מכן, בהתאם לצורך, עשויות להתקיים פגישות נפרדות בין המגשר לכל אחד מהצדדים בנפרד. 

בפגישה נפרדת, כל צד יכול לדבר בחופשיות מלאה עם המגשר, לשתף מידע רגיש או רגשות שהוא מהסס לחשוף בנוכחות הצד השני. המגשר שומע באופן פרטני מה חשוב לכל צד, מה הגבולות והאילוצים שלו, ומהו הפתרון המועדף בעיניו. מידע שנמסר למגשר בפגישה נפרדת נשמר בסודיות מלאה ואינו מועבר לצד השני ללא רשות. פגישות נפרדות אלו עוזרות לפרוק מתחים, לבנות אמון של כל צד במגשר, ולהבהיר למגשר את נקודות המפתח והקווים האדומים של כל אחד.

לאחר איסוף המידע והבנת עמדות הצדדים, ממשיכים לרוב בפגישות משותפות נוספות. בפגישות המשותפות, שהן לב ליבו של הליך הגישור, המגשר מנהל דיון מובנה בין הצדדים. כל צד מציג את טענותיו לעומק, והמגשר מסייע לנתב את השיחה לפתרונות אפשריים במקום להתנצחות. הוא מדגיש אינטרסים משותפים, מציע אלטרנטיבות יצירתיות, ומנסה לקרב בין ההצעות. תפקיד המגשר כאן הוא לתווך, כלומר לחדד אי-הבנות, לעודד ויתורים הדדיים ולהציע פשרות כאשר מתאים. 

לפעמים נעשה שימוש בצוות של שני מגשרים (למשל בגישור גירושין מורכב, עשוי להיות מגשר שהוא עו"ד ומגשר שהוא מומחה בתחום המשפחתי), ואף עשויות להתקיים התייעצויות בין-מגשרים אם יותר ממגשר אחד מעורב במקרה. התהליך נמשך בדרך כלל מספר מפגשים, בהתאם למורכבות הסכסוך ולרצון הצדדים – לעיתים מספיקות פגישה אחת או שתיים, ובמקרים אחרים ייקבעו מספר מפגשים במשך שבועות או חודשים ספורים.

חשוב להבין שהמגשר אינו שופט. הוא לא מוסמך להכריע בסכסוך או לכפות פתרון; כל החלטה חייבת לבוא מהצדדים עצמם ובהסכמתם המלאה. המגשר גם מחויב לנייטרליות מלאה, משמע הוא לא "לוקח צד" ולא מעניק ייעוץ משפטי לאף אחד מהמשתתפים. למעשה, פעמים רבות לכל צד יש גם עורך דין מטעמו אשר מלווה אותו בהליך (באופן פעיל או ברקע), אך בגישור עצמו עורכי הדין לא בהכרח נכנסים לחדר מכל מפגש, אלא בדרך כלל מצטרפים לפי הצורך (למשל בגישור משפחה, מהמפגש השני ואילך ניתן לשתף עורכי דין בדיון). 

הגמישות היא מילת מפתח בהליך הגישור – הצדדים, בתיאום עם המגשר, יכולים לקבוע את מיקום ומועדי המפגשים באופן שמתאים ללוחות הזמנים שלהם, בניגוד לבית משפט שבו הדיונים נקבעים על ידי המערכת לעיתים במרווחי זמן גדולים.

מהו הסדר הגישור ותוקפו המשפטי?

במקרה שהצדדים הצליחו להגיע להבנות ולהסכמה במסגרת הגישור, התוצאה היא הסדר גישור, זהו למעשה הסכם כתוב המפרט את כל תנאי הפתרון שאליו הגיעו. המגשר בדרך כלל מסייע בניסוח ההסכם, כדי לוודא שהוא ברור, מקיף והוגן לשני הצדדים. 

לאחר שההסכם מנוסח ומקובל על כולם, הצדדים חותמים עליו, ובכך הוא הופך לחוזה מחייב לכל דבר ועניין. בשלב הזה מומלץ להגיש את ההסכם לבית המשפט לקבלת תוקף של פסק דין. כאשר בית משפט מאשר את הסדר הגישור ונותן לו תוקף של פסק דין, ההסכם מקבל תוקף משפטי חזק יותר: אם צד כלשהו יפר את התחייבויותיו לפי ההסכם, ניתן יהיה לפתוח תיק בהוצאה לפועל (או לפנות לבית המשפט) לביצוע ההסכם בדיוק כמו אכיפת פסק דין רגיל. למעשה, לפי חוק בתי המשפט, אם הצדדים הגישו את ההסדר לאישור, בית המשפט רשאי להפוך אותו לפסק דין מחייב. בדרך זו הגישור מסתיים בהצלחה והסכסוך נפתר סופית מחוץ לכותלי בית המשפט.

מה אם הצדדים לא רוצים לפנות לבית משפט? 

גם ללא אישור פורמלי, ההסכם שנחתם הוא חוזה מחייב, כלומר חלות עליו הוראות דיני החוזים, וטכנית אפשר לאכוף אותו בתביעה אזרחית במקרה של הפרה. עם זאת, רוב הזוגות או הצדדים בגישור כן בוחרים לאשר את ההסכם משפטית, בעיקר מטעמי נוחות וביטחון. כאשר ההסכם מאושר כפסק דין, קל יותר לאכוף אותו (אין צורך בתביעה חדשה אלא ישר פונים להוצאה לפועל במקרה הצורך), והוא מהווה סוף פסוק לסכסוך.

האם ניתן לבטל הסכם גישור משפטי? 

באופן כללי, משעה שההסכם אושר וקיבל תוקף של פסק דין, קשה מאוד לבטלו, בדיוק כמו שקשה לבטל פסק דין או חוזה חתום. 

בית המשפט שאישר את ההסכם עשוי לשקול לבטלו רק במקרים חריגים שבהם מוכח שההסכם הושג שלא כדין, למשל: אם צד טוען שחתם עליו תחת כפייה או לחץ בלתי הוגן, בלי רצון חופשי או ללא הבנה מלאה של תוכנו, אם התגלה שהצד השני הסתיר מידע מהותי במהלך הגישור, אם ההסכם נחתם בחוסר תום לב או תוך טעויות יסודיות או אם ההסכם כולל תנאים בלתי חוקיים או מקפחים באופן קיצוני. 

עילות ביטול אלה דומות לעילות לביטול חוזה לפי חוק החוזים, והנטל על הצד המבקש ביטול הוא כבד מאוד. ברוב המכריע של המקרים, הסכמי גישור שנחתמו מרצון חופשי נותרים בתוקף ומקוימים על ידי הצדדים, מה גם שהם-עצמם היו שותפים מלאים בגיבושם.

האם גישור משפטי באמת חוסך זמן וכסף?

התשובה הקצרה היא: כן, בהחלט. אחד המניעים העיקריים שבגללם אנשים פונים לגישור משפטי הוא החיסכון המשמעותי בזמנים ובהוצאות לעומת ניהול תביעה בערכאות.

משך הזמן: גישור משפטי לעומת התדיינות בבית משפט

ניהול סכסוך בבית המשפט הוא תהליך ממושך מאוד. ההליכים המשפטיים סובלים מעומס תיקים, זמני המתנה ארוכים בין דיון לדיון, פרוצדורות של הגשת מסמכים, דחיות והארכות – כך שהסכסוך יכול להימשך חודשים ארוכים ואף שנים עד להכרעה סופית. 

בגישור משפטי, מנגד, אין "תורים" ואין תלות ביומן בית המשפט. הצדדים יכולים לקבוע פגישות בתכיפות גבוהה יחסית (אפילו מדי שבוע, אם ירצו) ולהקדיש זמן מרוכז למציאת פתרון. רבים מהגישורים מסתיימים תוך כמה מפגשים בודדים הפרוסים על פני מספר שבועות או חודשים לכל היותר. למעשה, לפי דיווחי מרכזי גישור, הליך גישור ממוצע בישראל נמשך כ-חודשיים בלבד, לעומת תביעה בבית משפט שעלולה להיגרר מספר שנים. במילים אחרות, הגישור מאפשר לפתור את הבעיה כאן ועכשיו, במקום להיגרר להליכים מתישים ומתמשכים.

קיצור הזמן משמעותו גם חיסכון בעוגמת נפש ובמתח נפשי. סכסוך מתמשך גובה מחיר רגשי כבד על המעורבים בו – חרדה, כעס, אי ודאות ממושכת ואפילו פגיעה ביחסים אישיים או עסקיים. הליך גישור מהיר תוחם את הסכסוך בזמן, מונע התשה נפשית לשנים, ומאפשר לצדדים לסיים את הפרק הקשה בחייהם ולהמשיך הלאה מהר יותר.

עלויות כספיות: גישור משפטי לעומת הליך משפטי

להתדיינות בבית המשפט יש עלות כספית גבוהה מאוד. ניהול תיק משפטי כולל הוצאות כגון אגרת פתיחת תיק בבית משפט, תשלום שכר טרחה משמעותי לעורכי דין לאורך כל התקופה (שיכול להגיע לעשרות ואף מאות שעות עבודה), עלויות של חוות דעת מומחים במקרה הצורך, ימי עבודה שאובדים עקב הופעה לדיונים, ועוד. לא נדיר שמאבק משפטי מורכב עשוי לעלות לעיתים עשרות ומאות אלפי שקלים לכל צד.

בגישור משפטי, העלויות מצומצמות בהרבה. ברוב המקרים, ההוצאה העיקרית (וכמעט היחידה) היא שכר טרחת המגשר. המגשרים נוהגים לגבות תשלום שעתי או גלובלי עבור התהליך, והעלות מתחלקת בדרך כלל בין שני הצדדים. מכיוון שהגישור ממוקד וקצר יחסית, מספר השעות מוגבל. לעיתים הצדדים גם מסתייעים בעורכי דין לייעוץ נקודתי או ליווי קל בהליך הגישור, אך עדיין מדובר בהיקף מצומצם בהרבה מאשר בהתדיינות משפטית מלאה. בנוסף, בגישור משלמים עבור הפתרון – כלומר, העלות אינה תלויה בשווי הסכסוך או בתוצאותיו, בעוד שבמשפט לעיתים ההוצאות יכולות לתפוח ככל שהסכסוך מחריף ומתמשך.

התוצאה היא חיסכון כלכלי ניכר, ישנן הערכות שבחירה בגישור עשויה לחסוך לצדדים עשרות ואף מאות אלפי שקלים בהשוואה לניהול הסכסוך בבית משפט. מעבר לחיסכון הישיר בכסף, יש גם ערך כלכלי עקיף: הזמן שנחסך יכול להיות מנותב לעבודה ולעניינים פרודוקטיביים אחרים, והפחתת המתח הנפשי שומרת על הבריאות והריכוז של הצדדים (שגם לזה יש "שווי" אם חושבים על יעילות תפקוד בעסק, במשפחה וכו').

יתרונות נוספים של גישור משפטי

מלבד החיסכון בזמן ובכסף, לגישור המשפטי יתרונות חשובים נוספים. אחד הבולטים שבהם הוא שליטת הצדדים בתוצאה. בהליך משפטי, ברגע שעוברים לפתחו של השופט, מאבדים הצדדים את השליטה – בסופו של דבר השופט כופה פתרון שלעיתים לא מוצא חן בעיני אחד מהם (ואז יש זוכה ומפסיד מובהקים). 

בגישור, לעומת זאת, אין מפסידים: מאחר שהפתרון מושג בהסכמה, שני הצדדים מקבלים לפחות את החלק הקריטי שחשוב להם. כל צד מוותר קצת, אבל גם מרוויח משהו – ולכן הסיכוי ששניהם יהיו מרוצים גבוה בהרבה. כפי שציינו, המגשר עוזר "לגשר" בין הפערים כך שאף אחד לא יצא בידיים ריקות. גישור יוצר מצב של Win-Win, בעוד שמשפט עלול להסתיים בניצחון צד אחד ובהפסד צורב לצד השני, ואפילו בהפסדים כלכליים נוספים למפסיד (כמו תשלום הוצאות משפט וזמן שיפוטי).

השליטה וההסכמה גם מקנות להסכם שמתקבל בגישור עוצמה מיוחדת: כיוון שהצדדים עצמם בנו אותו, יש מחויבות גבוהה לכבד ולקיים אותו. מנסיון, אנשים הרבה יותר מוכנים לעמוד בתנאים שהם היו שותפים לעיצובם, מאשר לציית לפסק דין שנכפה עליהם. לכן סכסוכים שנפתרו בגישור נוטים לא לחזור להתדיינות נוספת – הצדדים בדרך כלל מקיימים את ההסכם מרצונם, וממשיכים בחייהם. זה חוסך בעתיד עלויות נוספות של גבייה ואכיפה, וחוסך סכסוכי המשך.

יתרון חשוב אחר הוא נושא הפרטיות והחיסיון. הליך גישור מתבצע בדלתיים סגורות, באווירה דיסקרטית. שום דבר שנאמר במהלך הגישור אינו מתועד בפומבי או נרשם בפרוטוקול ציבורי. למעשה, בישראל החוק מעניק חיסיון מלא לדברי הצדדים: סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט הקובע בפירוש ש"דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור, לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי". כלומר, מה שדובר בחדר הגישור נשאר בחדר הגישור ולא ניתן להשתמש בהצעות או הודאות שהועלו בגישור נגד צד כלשהו בבית המשפט אחר כך. 

חיסיון זה מעודד את הצדדים לדבר בחופשיות ולהציע פשרות אמיתיות מבלי לחשוש ש"ייתפסו אותם במילה" אם יגיעו לבית המשפט. בנוסף, הגישור אינו מתוקשר ואינו פומבי, מה שמגן על המוניטין של הצדדים ועל סודות עסקיים או משפחתיים רגישים. לעומת זאת, דיוני בית משפט הם פומביים בדרך כלל, ומסמכי התביעה והפרוטוקולים עשויים להיות גלויות לעיני כל, מה שפוגע בפרטיות.

לבסוף, המערכת הבינאישית נהנית לרוב מהליך גישור יותר מאשר מהליך משפטי. הגישור מתקיים באווירה מכבדת ושלווה יחסית, ולא כ"קרב" בין עורכי דין. הדבר מאפשר לצדדים לשמור על קשר ענייני ואף לשפר את התקשורת ביניהם. בסכסוכי משפחה, למשל, זה יתרון קריטי – זוגות עם ילדים שמצלחים לשתף פעולה בגישור חוסכים מילדיהם מלחמות ארוכות ומרות בבית משפט, ולעיתים מצליחים להיפרד בדרכי שלום תוך שמירה על כבוד הדדי. גם בסכסוכים עסקיים, גישור יכול להציל שותפויות או לפחות לסיים את היחסים בצורה מכובדת, במקום לשרוף גשרים. במילים אחרות, הגישור מתמקד בבניית פתרון ולא בהחרפת המחלוקת, וכך הוא מותיר פחות צלקות רגשיות ומאפשר המשכיות טובה יותר אחרי הסכסוך.

מה קורה אם גישור משפטי לא מצליח?

ברוב המקרים הגישור מצליח להגיע להסכמות, אך לא תמיד. לעיתים אחרי מספר פגישות מתברר שהפערים גדולים מדי או שאחד הצדדים אינו מעוניין להתפשר כרגע. השאלה המתבקשת היא מה קורה אז – האם הזמן והמאמץ שהושקעו בגישור יורדים לטמיון, והאם העובדה שניסינו גישור יכולה להשפיע לרעה על הסכסוך בבית המשפט? 

התשובה: אם הגישור לא מניב הסכם, כל צד חופשי להמשיך למסלול המשפטי הרגיל, בלי שיפגעו זכויותיו בהליך. למעשה, לרוב לא נגרם נזק מכך שניסיתם גישור, מלבד קצת זמן והוצאות (שהן בדרך כלל שוליות ביחס למה שהיה מתבזבז במשפט ארוך).

חשוב להבין כי כאשר גישור מתקיים במקביל לתביעה בבית משפט, ההליכים המשפטיים מוקפאים זמנית. בית המשפט נותן לצדדים פרק זמן לנסות גישור (למשל 60 יום), ובאותה תקופה הוא מעכב את המשך המשפט. אם הסתיים פרק הזמן ללא הצלחה, ההליך המשפטי פשוט מתחדש מהנקודה שבה הוא נעצר. כלומר, הגישור לא מעכב בצורה משמעותית את מימוש הזכויות בבית המשפט – הוא רק דוחה מעט את הדיונים, ובדרך כלל בהסכמת הצדדים. יתרה מזאת, בתי המשפט נוטים לאפשר להאריך את זמן הגישור אם רואים התקדמות, כך שלא יפסיקו ניסיון לפשרה סתם כך.

סודיות וחיסיון במקרה של אי הצלחת הגישור

כפי שצוין, כל מה שנאמר בגישור מוגן בחיסיון מלא ולא יכול לשמש כראיה בבית המשפט. לכן, גם אם הגישור "מתפוצץ" ומגיעים לבסוף בפני שופט, שום הצעה לפשרה או ויתור שנדון בגישור לא יוכל להיות מובא כנגדם במהלך המשפט. 

כך מובטח שצד שניסה להתגמש בגישור לא יימצא בעמדה נחותה בבית המשפט עקב עצם ניסיונו להתפשר. למעשה, המגשר עצמו משמיד לרוב את הרישומים לאחר סיום ההליך, כדי להבטיח סודיות מוחלטת. בנוסף, המגשר לא יכול להעיד לטובת צד מסוים – הוא מחויב לניטרליות וסודיות גם לאחר שהגישור נגמר.

אם הגישור נכשל ואין הסכם, הצדדים פשוט חוזרים לנתיב המשפטי הרגיל. במקרה שכבר הייתה תביעה תלויה ועומדת בבית משפט (והיא הועברה לגישור), כאמור ההליך יחודש. אם הגישור היה יוזמה פרטית לפני הגשת תביעה, אזי כעת הצד שמעוניין יכול להגיש את התביעה לבית המשפט כאילו לא התקיים גישור מעולם. במילים אחרות, הניסיון להגיע לפשרה לא גורע מזכותכם לקבל את יומכם בבית המשפט בהמשך.

ראוי לציין כי גם כישלון חלקי של גישור אינו בהכרח כישלון מוחלט. לעיתים במהלך הגישור הצדדים לא מגיעים להסכם מלא, אך מצליחים לצמצם את המחלוקת או להסכים על חלק מהנושאים. במקרה כזה, הדיון המשפטי שיבוא בהמשך עשוי להתמקד רק ביתרה שבמחלוקת, מה שיכול לחסוך זמן שיפוטי ואף להוביל להסדר מאוחר יותר. גם אם לא הושג כלום, עצם הניסיון בגישור לעיתים פותח ערוצי תקשורת, ובמהלך המשפט יתחדשו שיחות פשרה ישירות בין הצדדים (לעיתים ברוח מה שעלה בגישור). לכן, ברוב המקרים כדאי לנסות גישור קודם, כי אין בכך סיכון משמעותי – לכל היותר דוחים קצת את ההתדיינות, ובמקרה הטוב מסיימים את הסכסוך לשביעות רצון כולם.

גישור משפטי בסכסוכי משפחה (גישור חובה בגירושין)

במסגרת סכסוכי משפחה (כגון הליכי גירושין), המחוקק הישראלי אף הלך צעד קדימה אל מול היתרונות של הגישור. בשנת 2016 נכנס לתוקף בישראל חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), המכונה לעיתים "חוק גישור חובה" בגירושין. 

לפי חוק זה, בני זוג שרוצים להתגרש חייבים קודם להגיש בקשה ליישוב סכסוך ולהשתתף במספר פגישות מידע וייעוץ ביחידות הסיוע שליד בתי המשפט לענייני משפחה, לפני שמותר להם להגיש תביעות זה כנגד זה. מטרת החוק היא לעודד את בני הזוג ללבן את הסכסוך בהסכמה ובדרכי שלום, בעזרת יחידת מגשרים ועובדים סוציאליים, בטרם פונים להליך משפטי יקר ומחריף. הפגישות הראשונות (4 פגישות מהו״ת – מידע, היכרות ותיאום) ניתנות ללא עלות ומתמקדות בבדיקת אפשרות הגישור. רק לאחר המפגשים הללו, אם אחד הצדדים אינו מעוניין בהמשך גישור, הוא יכול למלא טופס סירוב, ואז מתאפשרת הגשת תביעה לבית הדין או בית המשפט לענייני משפחה.

חשוב להבהיר: החוק מחייב רק את ניסוי הגישור הראשוני – כלומר התייצבות לפגישות ייעוץ ראשוניות, אך אינו מחייב להמשיך בהליך גישור אם מי מהצדדים לא רוצה. לאחר הפגישה הראשונית שהינה בגדר חובה, ההשתתפות בגישור מעבר לכך היא בהסכמה חופשית. אם שני הצדדים מסכימים להמשיך בגישור (אם ביחידת הסיוע או במגשר פרטי), ניתנת להם תקופה של עד 45 יום (ניתנת להארכה) לקיים מפגשי גישור ולנסות להגיע להסכם המוסכם על ידי שני הצדדים. 

במידה ומצליחים, מנוסח הסכם גירושין שמובא לאישור בית המשפט ומקבל תוקף של פסק דין בדיוק כפי שתואר לעיל. ואם הגישור נכשל – הצד שהגיש ראשון את הבקשה ליישוב סכסוך רשאי לאחר תום התקופה להגיש תביעת גירושין רגילה לערכאה המתאימה.

הרציונל בחוק זה הוא לצמצם את "המרוץ לבית המשפט" ולעודד פתרונות מוסכמים, במיוחד כשמעורבים ילדים ויחסים מתמשכים. במידה מסוימת אפשר לומר שכיום רוב הזוגות המתגרשים עוברים גישור – או ביחידת הסיוע הממלכתית או בגישור פרטי, לכל הפחות בשלב הראשוני. גם מעבר לענייני משפחה, בתי משפט אזרחיים רגילים החלו בשנים האחרונות להפנות תיקים רבים לגישור, בייחוד תביעות כספיות גדולות, מתוך מטרה להפחית את העומס על המערכת. כלומר, המגמה הכללית היא בהחלט ניסיון למצות את הליך הגישור תחילה בכל סכסוך, לפני שממשיכים בליטיגציה מלאה.

איך מוצאים מגשר מוסמך?

משרד עו"ד ונוטריון איריס גרבר מתמחה בגישור משפטי מתוך ראייה רחבה המשלבת הבנה משפטית מעמיקה, רגישות אישית, וניסיון רב-שנים בפתרון סכסוכים מורכבים. עו"ד גרבר פועלת כמגשרת מוסמכת ומנוסה, בעלת הסמכות גם לניסוח ולאישור הסכמי גישור, לרבות הסכמי גירושין, הסכמי ממון, והסכמים מסחריים. השירות הניתן במשרד כולל ליווי מקצועי בגישור מתחילתו ועד ניסוח הסכם סופי, תוך שמירה על דיסקרטיות, יחס אישי והתאמה מדויקת לצרכים של כל לקוח ולקוחה.

בין אם מדובר בסכסוך משפחתי טעון או במחלוקת עסקית, גישור מקצועי במשרדנו מאפשר פתרון הוגן ויעיל, באווירה נעימה ולא שיפוטית, עם מיקוד בהשגת הסכמות מכבדות – והכול בליווי משפטי מהשורה הראשונה.

זקוקים לגישור? לחצו כאן ליצירת קשר עם משרדנו, משרד עו"ד איריס גרבר.