סמכויות שיפוט לפי החוק החדש להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), התשע"ה – 2014.
בהתאם לתקנה 2 לתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה) התשע"ו – 2016, תוגש הבקשה ליישוב סכסוך אל אותה ערכאה השיפוטית שמגיש הבקשה בחר להגישה אליה, לפי כללי סמכות השיפוט הקבועים בסדרי הדין.
מכאן, שלא חל שינוי בענין כללי סמכות השיפוט המקומית והעניינית, ביחס למצב ששרר לפני תחילת החוק החדש ביולי 2016.
יחד עם זאת, חשוב להבין כי ניתן להגיש בקשות זמניות או בקשות לסעד דחוף לערכאה מסויימת, ואילו את הבקשה ליישוב סכסוך ניתן להגיש לערכאה אחרת.
יחד עם זאת, לא ניתן להגיש בקשות זמניות שונות לערכאות שונות, והיה והוגשו בקשות זמניות לבית המשפט לענייני משפחה, יש להגיש את כל יתר הבקשות לאותה הערכאה.
יכול על כן להיווצר מצב בו החלטה בענין מזונות זמניים תינתן על ידי בית המשפט לעניני משפחה אך בפועל התיק כולו יידון בבית הדין הרבני המוסמך, שכן אותו צד שהגיש ראשון את הבקשה ליישוב סכסוך בחר להגיש התביעות העיקריות בסופו של דבר (במקרה של כשלון יישוב הסכסוך) לבית הדין הרבני האזורי המוסמך.
השיקולים לענין זהות הערכאה השיפוטית שתדון בבקשות הזמניות או בתיק כולו, הינן שיקולים סובייקטיביים של כל אחד מהצדדים, על רקע תחושות או חששות או תפיסות עולם וכו'. כך יכול צד מסוים לסבור כי רצוי להגיש בקשה לסעד זמני בענין מזונות לערכאה שיפוטית מסויימת מאחר ונהוג לסבור כי תפסוק מזונות קטינים גבוהים יותר וכו'.
החלטות שיינתנו בבקשות זמניות תעמודנה בתוקפן כל עוד לא שינו אותן. יחד עם זאת, היה ובית הדין הרבני המוסמך ידון בתביעה עיקרית, כי אז אותה החלטה שניתנה בבית המשפט לעניני משפחה קודם לכן, יתכן ותשתנה מאוחר יותר על ידי בית הדין הרבני המוסמך לאחר שידון הוא בתביעה העיקרית.
חשוב להבין כי תביעת גירושין שמלכתחילה הינה בסמכות בית הדין הרבני המוסמך, תישאר בסמכותו של בית בית הדין הרבני המוסמך בכל מקרה.
