ככלל בני זוג יהודים שמבקשים להתגרש זה מזו חייבים להתגרש במסגרת בית הדין הרבני המוסמך.
הסיבה לכך הינה שחוק המדינה מחייב כי ענייני נישואין וגירושין בין בני זוג יהודים יידונו אך ורק במסגרת בתי הדין הרבניים.
בני זוג שאחד מהם אינו יהודי או בני זוג אשר שניהם אינם יהודים, אינם יכולים להתיר את נישואיהם במסגרת בית הדין הרבני אלא עליהם להגיש בקשה להתרת נישואין במסגרת בית המשפט לענייני משפחה.
הבקשה אשר מוגשת לבית המשפט לעניני משפחה תכלול, בין היתר, תצהיר לאימות העובדות המנויות בבקשה, תעודת נישואין, תמציות רישום של בעלי הדין וטופס 43 א לתקנות סדר הדין האזרחי – התשמ"ד – 1984 ערוך וחתום. בדרך כלל, חלק מהמסמכים כתובים בשפה שאינה עברית ויש צורך לתרגמם ולהגיש את התרגום יחד עם המסמך המקורי. היה וצד מסוים אינו נמצא אותה עת בארץ, יש צורך להמציא לו הבקשה למקום הימצאו בחו"ל וכן לצרף אישור כניסות ויציאות לישראל של אותו אדם.
בנוסף, יש צורך לצרף תצהיר של אדם זר, אשר מכיר היטב את אותו אדם שאינו בן הדת היהודית, אשר יכול להעיד בדבר שיוכו הדתי. הכוונה לכך שיוצהר כי אותו אדם שאינו יהודי עבר או לא עבר טקס המשייכו לעדה דתית כלשהיא.
בין היתר, הבקשה על נספחיה מועברת לבית הדין הרבני הגדול בירושלים על מנת לקבל את חוות דעתו באשר האם יש צורך בגירושין על פי ההלכה היהודית, ולו מחמת הספק, כדי שבן הזוג היהודי יוכל להינשא מחדש בעתיד.
אחרי קבלת חוות הדעת ובין היתר לאחר שמלוא המסמכים התקבלו ואושרו על ידי בית המשפט לעניני משפחה, יינתן פסק דין בדבר התרת הנישואין של בני הזוג והם ייחשבו כגרושים זה מזו החל מאותו מועד.
חשוב להבין כי גם אם המדובר בהתרת נישואין אשר נעשית בהסכמה בין בני הזוג והם חותמים על הסכם לענין זה, יש צורך בביצוע הליך שתואר לעיל, ולא ניתן יהיה לאשר ההסכם טרם קבלת חוות הדעת כאמור.