חלוקה לא שיוויונית של הרכוש בעת גירושין

חלוקת רכוש בין בני זוג שלא באופן שוויוני – סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג

ככלל, סעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, קובע סייג לחלוקה שוויונית של רכוש בין בני זוג.

סעיף 8 לחוק באופן כללי בא להנחיל צדק ולקבוע כי למרות שלכאורה חלוקת רכוש צריכה להיות שוויונית, הרי שבנסיבות מסוימות יש לחלק הרכוש באופן לא שוויוני.

מהותו של סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון

בהתאם לסעיף 8 (2) לחוק זה, ניתן לקבוע שאיזון משאבים בין בני זוג לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שייקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר השתכרות של כל אחד מבני הזוג.

סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון קובע למעשה כי היות וצד אחד משתכר שכר גבוה יותר או שהינו בעל נכסים עתידיים רבים יותר, מאפשר חלוקה אי שוויונית בעת הגירושין בין הבעל והאשה. הטעם לכך הינו מוסרי בהחלט. אי רצון להותיר את אותו צד מוחלש בסיומו של הליך הגירושין.

מהם נכסים עתידיים?

הפסיקה קבעה כי המדובר, בין היתר, בקביעות בעבודה, נסיון מקצועי, מונטין וכו'

בנוסף, לעיתים צד מסוים מבריח נכסים, או צד מסוים הימר בכספים משותפים ובזבז אותם ללא הסכמת הצד שכנגד או צד שידוע כי הכנסתו העתידית לאחר הפנסיה תהא לאין שיעור יותר גבוהה מהכנסת הצד השני, במצב דברים זה ייטה בית המשפט לעניני משפחה בכל זאת לבצע חלוקת רכוש לא שוויונית בין בני זוג.

שיקול נוסף שיכול ויישקל על ידי בית המשפט בעת חלוקת רכוש בלתי שוויונית בין בני זוג, הוא גובה מזונות ילדים שנפסקו. ככל שגובה המזונות נמוך יותר, כי אז יתכן ובית המשפט ייטה בכל זאת לבצע חלוקת רכוש בלתי שוויונית לטובת, בדרך כלל, אם הקטינים.

השימוש בהוראת סעיף 8 (2) לחוק הינו חריג

חשוב להבין כי בית המשפט לעניני משפחה לא ישתמש בסעיף 8 (2) לחוק, אלא באופן חריג. שכן עצם השימוש בהוראת חוק זאת פוגעת לכאורה בקנין של אותו אדם אשר סבר לתומו כי זכאי הוא לקבל מחצית הרכוש של הצד השני. יחד עם זאת, הוראת סעיף 8 (2) לחוק, חשובה מאין כמוהה ומאפשרת למעשה עשית צדק בפועל, ומהווה, כאמור, מכשיר מוסרי ראוי מאד במסגרת סכסוך משפטי בין בני זוג.