ביום 17.7.16, נכנס לתוקפו חוק חדש, חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), התשע"ה – 2014. מדובר על חוק שתוקפו למשך 3 שנים.
חוק זה בא לעולם מתוך רצון לשנות את המצב השורר כיום לפיו בני זוג מגישים תביעות האחד כנגד משנהו לבתי המשפט לענייני משפחה או לבתי הדין הרבניים, תחת לנסות לפתור את הסכסוך בדרכי נועם.
חשוב להבהיר כי עד כה כמובן שניתן היה לפתור סכסוכי משפחה מרצון על ידי פניה לגישור או בכל דרך הסכמית אחרת.
חוק זה בראש ובראשונה, בא למנוע האפשרות להגיש תביעות בטרם ינסו הצדדים לפתור הסכסוך באמצעות יישוב סכסוך על דרך גישור או פישור או בכל דרך הסכמית אחרת.
החוק כופה על צד המבקש לפתוח בהליכים כנגד משנהו להגיש "בקשה ליישוב סכסוך" לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני, בהם פועלות יחידות סיוע משפטי.
החוק אינו כופה את עצם הגישור או יישוב הסכסוך על הצדדים אלא קובע תקופת חובה של עיכוב הליכים בת 45 יום (בתחילה, עם אפשרות של הארכות שונות) בה לא ניתן להגיש תביעות האחד כנגד משנהו.
בכל רגע נתון ניתן להגיע להסכם ולהגיש את ההסכם לאישורו של בית המשפט לענייני משפה או של בית הדין הרבני.
במהלך תקופת עיכוב ההליכים ייערכו עד 4 פגישות מהו"ת (הכוונה לפגישות מידע, היכרות ותיאום) במסגרת יחידת הסיוע המשפטי שליד בית המשפט או בית הדין, בה ינסו לבדוק האם ניתן להביא הצדדים להסדר וינסו להציע להם דרכים לטפל במשבר המשפחתי ובסכסוך המשפטי.
בסופו של דבר, לאחר סיום תקופות הארכה המנויות בחוק, ניתנת לצד אשר הגיש ראשון את הבקשה ליישוב סכסוך את האפשרות להגיש תביעותיו לכל ערכאה משפטית שיחפוץ, בתוך חלון זמן בן 15 יום. המדובר כמובן ביתרון גדול וחשוב מאד.
בתווך, היה ויש צורך להגיש בקשות דחופות כגון – בקשות למזונות זמניים, בקשות בענין זמני שהייה עם הקטינים, בקשות לצווי עיקול או בקשות לצו עיכוב יציאה מהארץ, ניתן להגישן בכפוף לכך שהבקשות הזמניות תהיינה קצרות ותכליתיות, ותוגשנה רק במקרים דחופים בהם קיים הכרח מיידי לקבל סעד זמני או דחוף.
עולה שאלה עקרונית, האם מנסחי החוק לקחו בחשבון סיטואציות כגון – מצב לפיו שני הצדדים כל כך חלוקים ביניהם ומצויים בסכסוך בו כל צד מתבצר בעמדותיו ואינו מוכן כלל לשמוע על גישור ו/או הסכם, והילדים של בני הזוג מצויים בלב הסכסוך ונגרם להם נזק שהוא לעיתים בלתי הפיך בשל המצב?
האם ראוי במצב כזה לעכב את ברור הסכסוך המשפטי למשך מספר חודשים? וכי האם עד כה לא היתה האפשרות להגיע להסכמה מתוך רצון חופשי?
האם מתן תוקף לחוק אינו שולל למעשה את החופש של הצדדים להחליט ולקבוע בעצמם את גורלם?
נצטרך לבחון את הצלחת החוק והשפעתו במהלך הזמן ולהיווכח האם יתרונותיו עולים על חסרונותיו.
